מבוא

פרומו

מבוא-פוסט נושא

הדור שלנו נולד לעולם שיש בו אינספור אמצעי פרסום כמו טלווזיה, יוטיוב, רדיו,  פייסבוק, אינסטגרם ,תוכניות ריאליטי ורשתות חברתיות דומות.  אבל זה לא תמיד היה קיים ובטח שלא במידה שבה זה קיים כיום. לדוגמא, רק בשנת 1999 היה כמעט בכל העולם חיבור לאינטרנט, שלא לדבר על כך שרק בשנת 2001 הופצו לראשונה טלפונים חכמים. חברת "יוטיוב" נוסדה רק בשנת 2005 ותוכנית הריאליטי הראשונה שעסקה במוסיקה בארץ הייתה "כוכב נולד" והיא החלה בשנת 2003. 

בשנים האחרונות נכנסות אל חיינו יותר ויותר תוכניות ריאליטי שירה. אקס פקטור, דה וויס, כוכב נולד, הכוכב הבא, אביב או אייל, דה פור, ועוד ועוד. רבים מאיתנו צופים בתוכניות הללו אך גם רבים קוטלים את הריאליטי וטוענים שהמטרה העיקרית של תוכניות אלה היא כסף ורייטינג, ושהמשתתפים בהם נשכחים אחרי שהתוכנית מסתיימת. טענה נוספת היא שהתוכניות אינן משקפות מציאות כפי שהן אמורות לשקף, אלא מבנות מציאות, מבויימות ומתוסרטות ברובן.

המאמר הבא "בשל לי דמעה", של יובל דרור, עוסק בנושא הזה, בטענת הזיוף שבתוכניות הריאליטי. דרור מדגיש את זה שהתערבות ההפקה במתרחש כבר כל כך ידועה לצופים ושלמעדה נדמה שתוכניות הריאליטי פועלות היום על פי מתכון- "מתמודד, שירה, שירה, בכי, בכי, שיחה, פרידה. מתמודד, בכי, בישול, בכי, בישול, שיפוט, בכי".

ריאליטי-בכי, הנוסחה נחשפת: מתמודד, שירה, שירה, בכי, בכי, שיחה, בכי, פרידה

ריאליטי-בכי, הנוסחה נחשפת: מתמודד, שירה, שירה, בכי, בכי, שיחה, בכי, פרידה. מתמודד, בכי, בכי, בישול, בכי, בישול, בכי, שיפוט, בכי

דרור מציג את כל החסרונות שבריאליטי, במקרה של החקר שלי- ריאליטי שירה. מהתערבות ההפקה, עד להעדפה של מתמודד מסויים וההחלטה להבליט אותו ולתת דווקא לו זמן מסך גדול יותר וכן מאמצי ההפקה לגרום לבכי מבויים. דרור משקף בעצם את כל המחשבות שקיימות בראש של אותם אומנים שמתלבטים האם ללכת לתוכנית ריאליטי- החשש שהכל מזויף, הפחד מאיך יציגו אותך ועד כמה מתמודד מסויים יקבל יחס מועדף, עד כמה ההפקה יכולה לגרום לכך שמתמודד מסויים יהיה אהוב הקהל יותר מכולם וככה הדרך שלו תהיה סלולה אל הגמר. גם הכתבה הבאה של אבי שושן, עוסקת בחסרונות ובזיוף של הריאליטי. שושן מדגיש שעל כל זמר אחד מצליח בריאליטי יש עשרות שנשכחים אחרי דקת מסך בודדה. שושן אומר שבתוכניות הריאליטי כבר לא מחפשים את הכשרון אלא את הגימיק ואת הסיפור קורע הלב הבא וש״שום תוכנית מוסיקלית לא הצמיחה כוכב אמיתי בשנים האחרונות״ . לכן, הוא ״לא רוצה להתרגל לקול חדש ולזייף התרגשות שתחזיק מעמד בדיוק שתי דקות״ אלא להנות מהאומנים הותיקים שהוא אוהב. 

תוכניות הריאליטי דופקות וזורקות

בשבועות האחרונים כולם מדברים איתי על זמרת אחת - מארינה מקסימיליאן בלומין. אלבום הבכורה שלה ראוי בצדק לכל הסופרלטיבים האפשריים, היא בוודאי עוד תצליח ברמה בינלאומית, וברגע שזה יקרה, הזכיינית קשת וצביקה הדר לא ישכחו לנפנף בעובדה שהיא התגלתה אצלם, באחת העונות הנשכחות של "כוכב נולד".

כתבה זו מציגה את חסרונות הריאליטי, את הסיבות לא להשתתף בתוכנית כזאת ואת הצד שקוטל אותן. הטענות הללו כלפי הריאליטי מוכרות וידועות, אך האם בהכרח הכל שלילי? הרי מנגד יש גם המון זמרים שהריאליטי היווה קרש קפיצה עבורם אל עולם המוסיקה. זמרים כמו עידן עמדי ונינט טייב שהשתתפו בריאליטי "כוכב נולד" וכן ניצלו את היתרונות שבריאליטי והם מופיעים ועוסקים במוסיקה עד היום.
אז האם באמת לזמרים של אז(בעידן שלפני הטכנולוגיה המפותחת ותוכניות הריאליטי) היו פחות אפשרויות והזדמנויות מאשר היום?

הצגת הדילמה על שני ערכיה הסותרים

הדילמה בה אני עוסקת היא הריאליטי כפלטפורמה רדודה לצורכי רייטינג או מקפצה לזמרים אנונימיים. מצד אחד הריאליטי נתפש בעיני רבים כתוכנית מזוייפת ומבוימת שנשלטת על ידי ההפקה. עדויות רבות מאחורי הקלעים מציגות לנו עד כמה מבויימת התוכנית- מפיקים מבקשים ממתמודדים לפעול/לבצע פעולה מסוימת רק כדי ליצור את "המציאות" שהם מעוניינים בה, זו שתביא להם רייטינג וכסף. מפיקים שמסמנים את המתמודדים החביבים עליהם ויובילו לכך שגם הקהל יאהב אותם. כפי שמוזכר במאמרו של יובל דרור: "אנחנו יודעים ש"ההפקה" מתערבת ושההחלטה של העורך את מי להבליט, למי לתת זמן ובמי להתמקד מעצבת את החוויה הכאילו לא מתווכת. התבגרנו: אנחנו יודעים שהחוויה מתווכת וחצי". מפיקים מעצבים את "המציאות" שהקהל יצפה בה על מנת לגרום לצופים את הרגש שאליו הם מכוונים. כפי שנאמר במאמרו של יובל דרור: "למעשה נדמה שתוכניות הריאליטי פועלות היום על פי המתכון של תוכניות הסיטקום האמריקאיות. יודע כל תסריטאי מתחיל כי בסיטקום ממוצע יש קצב צחוקים קבוע: משפט, משפט, פאנץ, משפט, משפט, פאנץ... זו נוסחא כמעט מתמטית. תוכניות ריאליטי-הבכי פועלות בהתאם לנוסחא דומה: מתמודד, שירה, שירה, בכי, בכי, שיחה, פרידה, מתמודד, בכי, בישול, בכי, שיפוט, בכי". כמו כן, חסרון נוסף ידוע של הריאליטי הוא 15 דקות התהילה של המתמודדים לאחר סיום התוכנית. ריבוי התוכניות וריבוי המתמודדים בשנים האחרונות הוביל לכך. "מה קורה עם הפיינליסטים והזוכים של התוכניות האלה? לרוב כלום. את האשליה שמוכרים למתמודדים ולצופים בבית חייבים להפסיק: שום תוכנית מוסיקלית לא הצמיחה כוכב אמיתי בשנים האחרונות", כך כתב אבי שושן בכתבתו "תוכניות הריאליטי דופקות וזורקות". גורם נוסף שבגללו תוכניות הריאליטי נתפשות כרדודות הוא חוסר הענייניות לטובת הדגש על הרייטינג. כלומר, בתוכניות ריאליטי יעדיפו מתמודד עם סיפור כואב או אפילו כזה שאין בו כלל כישרון אבל יכול לספק בידור- כדי למשוך צופים ולהעלות את אחוז הרייטינג. כך כתב אבי שושן בהמשך כתבתו: "צפיתי קצת בכוכב הבא", אני מאזין לסינגלים שמוציאים פליטי "אייל גולן קורא לך" ו"The Voice", צופה בפרומו "לאקס פקטור", ורואה דבר אחד- אף אחד כבר לא מחפש את מארינה הבאה, אלא את הגימיק, השואו, המתמודדים שאני שר לא פחות טוב מהם(ואני גרוע) אבל יש להם איזה סיפור קורע לב שבעיקר עושה כאב ראש."

מנגד המון זמרים אנונימיים בוחרים שכן להשתמש בריאליטי כדי להכנס אל עולם המוסיקה. הם מנצלים את 15 דקות התהילה להם הם זוכים, מוציאים שירים ומנסים להפוך את 15 דקות התהילה שלהם לקבועות ולהשאר בעולם המוסיקה. יש לא מעט זמרים שכן התחילו בריאליטי והצליחו להשאר בתודעה. עידן עמדי, רוני דלומי, מארינה מקסימיליאן בלומין, הראל סקעת ועוד הם דוגמא לזמרים שהשתתפו בריאליטי "כוכב נולד" לפני כעשור ומאז רק התקדמו והפכו לחלק מהמוסיקה הישראלית. כלומר, לריאליטי ישנו גם יתרון והוא כן יכול להוות מקפצה עבור זמרים אנונימיים.

רלוונטיות הדילמה

הדילמה שבחרתי רלוונטית מכיון שבכל שנה מתווספות עוד ועוד תוכניות ריאליטי-מוסיקה , וההרגשה היא שברגע שמסתיימת התוכנית, מסתיימת לרוב גם הדרך של הזמר והקהל כבר אינו זוכר את הזמרים, גם אם היו כאלה שאהב, כי הוא מוצף בהמון תוכניות מסוג זה ובהמוני המשתתפים בהן. כמו כן, רבים טוענים הריאליטי לא משקף את המציאות כפי שהוא אמור לשקף אלא שהמשתתפים בו הם כמו "בובה על חוט" שנשלטת על ידי מפיקי התוכנית שיוצרים את ה"מציאות" שתעניק להם רייטינג. הריאליטי לא משקף מציאות אלא מבנה מציאות. להרבה מהצופים בבית נמאס שהם נאלצים שוב ושוב לצפות בסיפורים קורעי לב, הם צופים בתוכנית בשביל המוסיקה.
מהסיבות האלה, זמרים רבים בימינו מתלבטים ואף פוסלים, מבחינתם, את הדרך הזאת לקבל חשיפה והם טוענים שהריאליטי הוא פלטפורמה רדודה. אבל האם זה אפשרי להכנס אל עולם המוסיקה בלי להשתתף בתוכנית מציאות כלשהי? הרי זאת המסגרת המתבקשת בימינו.