ממצאים:
מוצא וסגנון מוסיקלי בריאליטי לעומת מצעד הזמר והפזמון
קריטריונים לגבי שלושת המקומות הראשונים בדרכי הפריצה אז והיום
|
זמר ממוצא מזרחי
|
זמר ממוצא לא מזרחי
|
סגנון זמר מזרחי
|
סגנון זמר לא מזרחי
|
כוכב נולד/הכוכב הבא
|
8(על השאר אין מידע)
|
8(על השאר אין מידע)
|
4
|
32
|
מצעד הזמר והפזמון
|
8(על השאר אין מידע)
|
8(על השאר אין מידע)
|
1
|
31
|
מוצא מפורט
מוצא
|
פסטיבל הזמר והפזמון
|
כוכב נולד/הכוכב הבא
|
פולני
|
3
|
0
|
תמני
|
4
|
2
|
מרוקאי
|
1
|
1
|
רוסי
|
0
|
5
|
קווקזי
|
1
|
1
|
כורדי
|
0
|
1
|
אזרבייג'ן
|
0
|
1
|
אשכנזי
|
1
|
1
|
מצרי
|
0
|
1
|
רומני
|
1
|
1
|
צרפתי
|
1
|
1
|
אתיופי
|
0
|
2
|
איראני
|
1
|
0
|
בגדדי
|
1
|
0
|
ספרדי
|
1
|
0
|
יגוסלבי
|
1
|
0
|
פריפריה ומרכז-ריאליטי לעומת מצעד הזמר והפזמון
זמרים מהפריפריה
|
זמרים לא מהפריפריה
| |
מצעד הזמר והפזמון
|
7
|
17
|
"כוכב נולד", "הכוכב הבא"
|
20
|
13
|
סגנון מוסיקלי ומוצאם של זוכי כוכב נולד שזכו בתואר כלשהו בגלגל"צ
זוכי "כוכב נולד"/ "הכוכב הבא" שזכו בתואר במצעד גלגלצ
|
סגנון זמר מזרחי
|
סגנון זמר לא מזרחי
|
מוצא מזרחי
|
מוצא לא מזרחי
|
9
אין מידע על מוצא לגבי:
רוני דלומי
לי בירן
מיי פיינגולד
נטע ברזילאי
|
1
|
8
|
2
|
3
|
עובדה נוספת היא שרוב זוכי המקומות הראשונים במצעד הזמר והפזמון שבדקתי שירתו בלהקות צבאיות(18 מהזוכים מתוך כ30).
האם השתתפות בריאליטי טרם הגיוס מהווה יתרון בקבלה ללהקה צבאית?
שם הזמר שהגיע לגמר "כוכב נולד"/"הכוכב הבא"
|
באיזו שנה היה בגמר
|
האם לאחר התוכנית התקבל ללהקה צבאית?
|
רוני דלומי
|
2009
|
כן
|
אור טרגן
|
2012
|
כן
|
נדב גדג'
|
2014
|
כן
|
נופר סלמאן
|
2015
|
כן
|
יהונתן מרגי
|
2017
|
כן
|
סהכ זמרים שהשתתפו בגמר "כוכב נולד" בין השנים 2007-2018
|
מספר הזמרים שהשתתפו ב"כוכב נולד" כשהיו טרם הגיוס
|
מספר הזמרים שהתקבלו ללהקה צבאית לאחר הריאליטי
|
36
|
11(לגבי שלושה נוספים לא ידוע גילם)
|
5
|
מוצא של זמרים בלהקה צבאית
סה"כ זמרים שזכו במצעד הזמר והפזמון שהתחילו את דרכם בלהקה צבאית
|
עדות המזרח(על פי הנתונים הקיימים)
|
עדות אשכנז(על פי הנתונים הקיימים)
|
18
|
6
|
3
|
מסקנות:
המסקנה שלי היא שהריאליטי הוא פלטפורמת פריצה שיוויונית יותר מתחנות הרדיו בשנות ה70 והוא אכן מעניק הזדמנות שווה יותר לזמרים אנונימיים מאשר תחנות הרדיו בשנות ה70. בטבלה מעלה ניתן לראות שהזוכים מייצגים סגנונות מוסיקה מגוונים ושמוצאם ואיזור מגוריהם לא היווה גורם משפיע על הגעתם לגמר. במצעד הפזמונים אומנם המוצא הוא לא גורם משפיע אך אי אפשר להתעלם מכך שזמר אחד בלבד-בועז שרעבי-נכנס לשלושת המקומות הראשונים במצעד בין השנים 65-77 וייצג את המוסיקה המזרחית. כלומר, רק זמר אחד(בועז שרעבי),הגיע פעם אחת בלבד מתוך עשור שלם לאחד משלושת המקומות הראשונים במצעד הזמר והפזמון(בועז זכה במקום השני). המסקנה היא שהייצוג של המוסיקה המזרחית היה מאוד קטן אל מול הייצוג של הזמר העברי וסגנון הפופ ואכן הייתה אפליה נגד הזמר המזרחי.
בעבר, רוב זוכי מצעד הזמר והפזמון לא הגיעו מהפריפריה. כיום בריאליטי רוב הזוכים הם דווקא כן מהפריפריה. המסקנה היא שהריאליטי הוא תיקון לאפליה שהייתה בשנות ה70 ושהוא מעניק הזדמנות שווה גם עבור אלה שמגיעים מהפריפריה.
מסקנה נוספת היא שדרך הפריצה הבולטת של פעם הייתה הלהקות הצבאיות. יותר ממחצית מזוכי פסטיבל הזמר והפזמון היו בלהקות צבאיות.
בנוסף, שיערתי שרוב הזמרים שהתקבלו בעבר ללהקות הצבאיות היו ממוצא אשכנזי וגם זה הסתבר כלא נכון.
כמו כן, שיערתי שמרבית הזמרים שזכו במצעד הזמר והפזמון היו ממוצא אשכנזי וזה הסתבר כלא נכון. מחצית מהם היו אשכנזים ומחצית מעדות המזרח. (על פי הטבלה הראשונה).
המסקנה היא שמבחינה עדתית לא הייתה אפליה. האפליה וההדרה הייתה של סגנון המוסיקה המזרחי. אם זמר היה ממוצא מזרחי אבל לא שר בסגנון מזרחי- הוא כן קיבל במה.
מסקנה לגבי היחס שבין להקה צבאית להשתתפות בריאליטי: מחצית מהמשתתפים בריאליטי טרם גיוסם ללהקה צבאית- התקבלו ללהקה צבאית אחרי התוכנית. כלומר, ריאליטי מהווה קרש קפיצה גם לקבלה ללהקה צבאית. בתקופה שבה התקשורת הייתה המיינסטרים(שנות השבעים)-הלהקות הצבאיות היו קרש הקפיצה לעולם המוסיקה וכיום-הריאליטי הוא קרש הקפיצה אל הקבלה ללהקות הצבאיות,אל עולם המוסיקה.
מסקנה לגבי הטבלה הרביעית שמקשרת בין זוכי כוכב נולד שזכו בתואר כלשהו בגלגל"צ ובין מוצאם וסגנונם המוסיקלי: אמנם הייצוג המספרי של המוסיקה המזרחית בגלגל"צ זהה לייצוג המספרי של סגנון הזמר הלא מזרחי (בקרב זוכי הריאליטי) אך מהטבלה הזו בהחלט ניתן להסיק שהריאליטי מהווה קרש קפיצה לרדיו ולעולם המוסיקה עבור זמרים אנונימיים- זוכים רבים שהשתתפו בריאליטי זכו בתארים רבים בגלגל"צ בשנים שלאחר סיום התוכנית. אם בעבר(בתקופה שבה התקשורת הייתה מיינסטרים) הרדיו השפיע על עולם המוסיקה, היום(בעידן הטכנולוגי) אלה תוכניות הריאליטי שמשפיעות על הרדיו ועל עולם המוסיקה ולכן הן בהחלטות מהוות קרש קפיצה עבור זמרים אנונימיים. וזו התשובה לדילמה שלי:)
"נדמה כי דבר לא השתנה חרף הצהרות והבטחות של בכירי התחנה לשנות מציאות מפלה ובלתי מתקבלת על הדעת לאורך שנים. תחנת גלגלצ הינה תחנה ציבורית הממומנת מכספי משלם המיסים, מכאן שתחנה ציבורית חבה את חובה לציבור, אולם התחנה הפכה בעשורים האחרונים לקליקה סגורה. צוות העריכה והפלייליסט האמונים על הפס המוזיקלי של כולנו עושים כבשלהם בתחנה, קהלים שלמים מודרים ואינם מוצאים את ביטויים בתחנה, כיוון ששער הכניסה סגור בפניהם רק בגלל שטעמם המוזיקלי של 'ועדת העורכים' אינו ערב לאוזנם של אותה קליקה, שאינה פתוחה להכיר ולשמוע טעמים וקולות אחרים בחברה הישראלית".
אוריינות אזרחית
אוריינות תקשורתית
בעבר תקשורת המיינסטרים הייתה זו שמכריעה מי מקבל במה ומי לא והיום קיימת גם תקשורת אלטרנטיבית כמו היוטיוב והרשתות החברתיות, לכן יותר קל לזמרים אנונימיים לנסות לפרוץ ויש להם יותר שליטה ואפשרויות. תקשורת המיינסטרים-הטלוויזיה-הבינו זאת וגם הם מאפשרים כיום אפשרות שווה לזמרים אנונימיים.
היבט נוסף הוא שהתקשורת נתנה במה למאבק הזמרים והזמרות נגד גלגלצ. למשל, מאיה בוסקילה, אחת ממובילות המאבק נגד גלגלצ, התראיינה בערוצים שונים וטענה שהתחנה מדירה זמרים רבים במשך שנים ולא משמיעה את השירים שלהם. בערוץ 20 נערך דיון בו נאמר שכל זמר מזרחי ששר מוזיקה ישראלית וים תיכונית לא מושמע בגלגלצ. לעומת זאת, הריאליטי היום(תקשורת המיינסטרים) הוא הפתרון לאפליה- הוא מעניק הזדמנות שווה לכל סוגי המוסיקה.
הכרעה
בעבר, זמר שרצה להתפרסם ולהיות חלק מעולם המוסיקה היה צריך לעבור דרך להקה צבאית ולהיות מושמע בתחנות הרדיו. לאחר מכן הזמר היה זוכה במצעדי מוסיקה שונים וזאת הייתה ההוכחה להצלחה שלו. הבעיה היתה שלא ניתן ביטוי למוסיקה מזרחית בשנים ההם בתחנות הרדיו ורק זמר אחד בעשור ששר בסגנון מזרחי זכה במצעד הזמר והפזמון. סגנון המוסיקה העיקרי שהושמע בתחנות היה פופ ישראלי. זמרי המוסיקה המזרחית כונו זמרי הקסטות. כתוצאה מכך ועל מנת להעניק ביטוי לזמר המזרחי הוקם בשנת 1982 פסטיבל זמר מזרחי שנקרא "למנצח שי מזמור"- פסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות המזרח. בסרטון הבא השיר "פרח בגני" של זוהר ארגוב זכה במקום הראשון בתחרות.
היום, זמר שרוצה להתפרסם ולהצליח בעולם המוסיקה כנראה יפנה בשלב מסוים אל עולם תוכניות הריאליטי-שירה. לאחר שישתתף בריאליטי ויגיע לשלבים האחרונים, התוכנית תסתיים, הזמר יצטרך לנצל את 15 דקות התהילה שלו ויוציא שיר שכנראה יתפרסם ברדיו.
המסקנה היא שבעבר דרך הפריצה הייתה תחנות הרדיו והלהקות הצבאיות, והיום דרך הפריצה היא הריאליטי ומי שמשתתף בריאליטי הוא זה שיושמע בתחנות הרדיו, יזכה לפריצת השנה ושיר השנה. אם בעבר(בתקופה שבה התקשורת הייתה מיינסטרים) הרדיו השפיע על עולם המוסיקה, היום(בעידן הטכנולוגי) אלה תוכניות הריאליטי שמשפיעות על הרדיו ועל עולם המוסיקה.
בקטע הבא, בדקה 30 ,מתוך התוכנית "איזה צחוק" של אבי נוסבאום, מוצגת סאטירה על ההדרה של הזמר הים תיכוני בתחנות הרדיו בעבר. הסאטירה מציגה את היום לעומת אז. בסרטון ישנה תחנת רדיו(כביכול חיקוי של תוכנית הרדיו של השדרן אליקו) שמושמעים בה רק זמרים ששם משפחתם הוא "פרץ". אנחנו מקבלים הצצה ליום העצמאות וליום הזכרון ברדיו. כאשר מגיע יום הזכרון, כל הזמרים האשכנזים ששרים בסגנון הזמר העברי מגיעים לרדיו ובמילות השיר שלהם מבינים את המהפך שחל מאז:"ובליבות נהגים,זה מוזר, "מה קורה לי ברדיו?מי שר?", בלי דרבוקה וסלסולים, בלי חדד, עפיה או סרנגה". גם הדמות של חווה אלברשטיין שרה:"מחר אני אהיה כה רחוקה, לא ישדרו אותי. מי ששמע היום- מחר יאמר ביאסת אותי.. זה שאהב אותי ישוב לקובי פרץ ואישתאר והוא יגיד: הביט שלך לא בא לי טוב בפיק אפ בר" ואז כולם שרים: "אנחנו רק פה ליום הזכרון, מחר נחזור אל הארכיון" ולסיום על צלילי השיר "מה אברך" -רבקה זוהר שרה- "אלוהים,אלוהים,אלוהים, רק תן לי לשיר עוד כמה רגעים".
כלומר, הסאטירה היא ש"הגלגל הסתובב" והיום זה טבעי שמוסיקה מזרחית משודרת ואילו המוסיקה הלא מזרחית ששלטה אז פתאום "אורחת" ברדיו. בניגוד לעבר שבו זמרי המוסיקה המזרחית כונו זמרי הקסטות והודרו מתחנות הרדיו.
אני מאמינה שעולם המוסיקה צריך להיות נקי מאפליות וכי לכל אחד מגיעה הזדמנות להשמיע את המוסיקה שלו. המדינה שלנו יש ריבוי תרבויות ואני תומכת בגישת הרב תרבותיות. כלומר אני סבורה שצריך לאפשר ביטוי לכל סגנונות המוסיקה. לכן אני סבורה שכניסת תוכניות הריאליטי אל חיינו בהחלט מהווה יתרון עבור זמרים. כיוון שהריאליטי מעניק הזדמנות שווה עבור כל מתמודד בלי קשר למוצאו, הסגנון המוסיקה שלו או מאיזו עיר הוא מגיע.
בריאליטי באים לידי כל סגנונות המוסיקה- פופ,רוק,מוסיקה מזרחית,ים תיכונית,רגאיי,לועזית. אם פעם זמרי מוסיקה ים תיכונית לא היו מושמעים ברדיו, היום הם הפיינליסטים וזוכי תוכניות הריאליטי וזה הפך לדבר טבעי בהשוואה לפעם.
המסקנה שלי היא שהריאליטי הוא פלטפורמת פריצה שיוויונית יותר מתחנות הרדיו בשנות ה70 והוא אכן מעניק הזדמנות שווה יותר לזמרים אנונימיים מאשר תחנות הרדיו בשנות ה70. בטבלה מעלה ניתן לראות שהזוכים מייצגים סגנונות מוסיקה מגוונים ושמוצאם ואיזור מגוריהם לא היווה גורם משפיע על הגעתם לגמר. במצעד הפזמונים אומנם המוצא הוא לא גורם משפיע אך אי אפשר להתעלם מכך שזמר אחד בלבד-בועז שרעבי-נכנס לשלושת המקומות הראשונים במצעד בין השנים 65-77 וייצג את המוסיקה המזרחית. כלומר, רק זמר אחד(בועז שרעבי),הגיע פעם אחת בלבד מתוך עשור שלם לאחד משלושת המקומות הראשונים במצעד הזמר והפזמון(בועז זכה במקום השני). המסקנה היא שהייצוג של המוסיקה המזרחית היה מאוד קטן אל מול הייצוג של הזמר העברי וסגנון הפופ ואכן הייתה אפליה נגד הזמר המזרחי.
בעבר, רוב זוכי מצעד הזמר והפזמון לא הגיעו מהפריפריה. כיום בריאליטי רוב הזוכים הם דווקא כן מהפריפריה. המסקנה היא שהריאליטי הוא תיקון לאפליה שהייתה בשנות ה70 ושהוא מעניק הזדמנות שווה גם עבור אלה שמגיעים מהפריפריה.
מסקנה נוספת היא שדרך הפריצה הבולטת של פעם הייתה הלהקות הצבאיות. יותר ממחצית מזוכי פסטיבל הזמר והפזמון היו בלהקות צבאיות.
בנוסף, שיערתי שרוב הזמרים שהתקבלו בעבר ללהקות הצבאיות היו ממוצא אשכנזי וגם זה הסתבר כלא נכון.
כמו כן, שיערתי שמרבית הזמרים שזכו במצעד הזמר והפזמון היו ממוצא אשכנזי וזה הסתבר כלא נכון. מחצית מהם היו אשכנזים ומחצית מעדות המזרח. (על פי הטבלה הראשונה).
המסקנה היא שמבחינה עדתית לא הייתה אפליה. האפליה וההדרה הייתה של סגנון המוסיקה המזרחי. אם זמר היה ממוצא מזרחי אבל לא שר בסגנון מזרחי- הוא כן קיבל במה.
מסקנה לגבי היחס שבין להקה צבאית להשתתפות בריאליטי: מחצית מהמשתתפים בריאליטי טרם גיוסם ללהקה צבאית- התקבלו ללהקה צבאית אחרי התוכנית. כלומר, ריאליטי מהווה קרש קפיצה גם לקבלה ללהקה צבאית. בתקופה שבה התקשורת הייתה המיינסטרים(שנות השבעים)-הלהקות הצבאיות היו קרש הקפיצה לעולם המוסיקה וכיום-הריאליטי הוא קרש הקפיצה אל הקבלה ללהקות הצבאיות,אל עולם המוסיקה.
מסקנה לגבי הטבלה הרביעית שמקשרת בין זוכי כוכב נולד שזכו בתואר כלשהו בגלגל"צ ובין מוצאם וסגנונם המוסיקלי: אמנם הייצוג המספרי של המוסיקה המזרחית בגלגל"צ זהה לייצוג המספרי של סגנון הזמר הלא מזרחי (בקרב זוכי הריאליטי) אך מהטבלה הזו בהחלט ניתן להסיק שהריאליטי מהווה קרש קפיצה לרדיו ולעולם המוסיקה עבור זמרים אנונימיים- זוכים רבים שהשתתפו בריאליטי זכו בתארים רבים בגלגל"צ בשנים שלאחר סיום התוכנית. אם בעבר(בתקופה שבה התקשורת הייתה מיינסטרים) הרדיו השפיע על עולם המוסיקה, היום(בעידן הטכנולוגי) אלה תוכניות הריאליטי שמשפיעות על הרדיו ועל עולם המוסיקה ולכן הן בהחלטות מהוות קרש קפיצה עבור זמרים אנונימיים. וזו התשובה לדילמה שלי:)
המאבד נגד גלגלצ(מתקשר לאוריינות התקשורתית והאזרחית)
רגב לליברמן: "גלגלצ הפכה לקליקה סגורה. העם רוצה לשמוע טעם מוזיקלי אחר" - וואלה! תרבות
"שרת התרבות והספורט מירי רגב נגד גלגלצ, סיבוב נוסף: השרה שלחה הערב (ראשון) מכתב חריף לשר הביטחון אביגדור ליברמן, אשר הגיע לידי וואלה! תרבות, ובו היא שוב משמיעה טענות חריפות כנגד התחנה. זאת לאחר שהמוזיקאי דוד ד'אור שלח ביום שלישי מכתב נוקב למנהל גלגלצ, נדב רביד, שבו טען כי התחנה מחרימה אותו, מנסה להשתיק את קולו, וגורמת לו "עוול וייסורים קשים מנשוא".
"נדמה כי דבר לא השתנה חרף הצהרות והבטחות של בכירי התחנה לשנות מציאות מפלה ובלתי מתקבלת על הדעת לאורך שנים. תחנת גלגלצ הינה תחנה ציבורית הממומנת מכספי משלם המיסים, מכאן שתחנה ציבורית חבה את חובה לציבור, אולם התחנה הפכה בעשורים האחרונים לקליקה סגורה. צוות העריכה והפלייליסט האמונים על הפס המוזיקלי של כולנו עושים כבשלהם בתחנה, קהלים שלמים מודרים ואינם מוצאים את ביטויים בתחנה, כיוון ששער הכניסה סגור בפניהם רק בגלל שטעמם המוזיקלי של 'ועדת העורכים' אינו ערב לאוזנם של אותה קליקה, שאינה פתוחה להכיר ולשמוע טעמים וקולות אחרים בחברה הישראלית".
אוריינות אזרחית
במדינה שלנו קיים מגוון גדול של סגנונות מוסיקה. בינהן המוסיקה הים תיכונית שנוצרה בישראל. המוסיקה המזרחית מייצגת המון אנשים במדינתנו. בעבר, המוסיקה המזרחית הייתה מודרת כמעט לחלוטין ולא קיבלה במה. זמרי המוסיקה הים תיכונית בשנות השבעים היו מכונים זמרי הקסטות. הם נאלצו למצוא אלטרנטיבה והפיצו את המוסיקה שלהם באמצעות קסטות בבסטות כי תחנות הרדיו לא השמיעו את השירים שלהם, את סגנון המוסיקה שלהם. בשנים האחרונות התנהל מאבק נגד תחנת גלגלצ. זמרים רבים, בעיקר זמרי מוסיקה מזרחית, מחו יחד עם השרה מירי רגב, נגד הדרתם מתחנת הרדיו, בטענה שגלגלצ היא תחנה שמתקיימת מכספי הציבור ועל כן צריכה לתת ביטוי לכל סוגי המוסיקה. אם כן, בעבר, כניסתו של זמר לפלייליסט ברדיו הייתה מותנית בסגנון המוסיקה שלו. עם כניסת תוכניות הריאליטי אל חיינו- כל זמר, מכל מוצא וסגנון מוסיקלי- מקבל ביטוי והזדמנות שווה להשמיע את המוסיקה שלו.
אוריינות תקשורתית
בעבר תקשורת המיינסטרים הייתה זו שמכריעה מי מקבל במה ומי לא והיום קיימת גם תקשורת אלטרנטיבית כמו היוטיוב והרשתות החברתיות, לכן יותר קל לזמרים אנונימיים לנסות לפרוץ ויש להם יותר שליטה ואפשרויות. תקשורת המיינסטרים-הטלוויזיה-הבינו זאת וגם הם מאפשרים כיום אפשרות שווה לזמרים אנונימיים.
היבט נוסף הוא שהתקשורת נתנה במה למאבק הזמרים והזמרות נגד גלגלצ. למשל, מאיה בוסקילה, אחת ממובילות המאבק נגד גלגלצ, התראיינה בערוצים שונים וטענה שהתחנה מדירה זמרים רבים במשך שנים ולא משמיעה את השירים שלהם. בערוץ 20 נערך דיון בו נאמר שכל זמר מזרחי ששר מוזיקה ישראלית וים תיכונית לא מושמע בגלגלצ. לעומת זאת, הריאליטי היום(תקשורת המיינסטרים) הוא הפתרון לאפליה- הוא מעניק הזדמנות שווה לכל סוגי המוסיקה.
הכרעה
בעבר, זמר שרצה להתפרסם ולהיות חלק מעולם המוסיקה היה צריך לעבור דרך להקה צבאית ולהיות מושמע בתחנות הרדיו. לאחר מכן הזמר היה זוכה במצעדי מוסיקה שונים וזאת הייתה ההוכחה להצלחה שלו. הבעיה היתה שלא ניתן ביטוי למוסיקה מזרחית בשנים ההם בתחנות הרדיו ורק זמר אחד בעשור ששר בסגנון מזרחי זכה במצעד הזמר והפזמון. סגנון המוסיקה העיקרי שהושמע בתחנות היה פופ ישראלי. זמרי המוסיקה המזרחית כונו זמרי הקסטות. כתוצאה מכך ועל מנת להעניק ביטוי לזמר המזרחי הוקם בשנת 1982 פסטיבל זמר מזרחי שנקרא "למנצח שי מזמור"- פסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות המזרח. בסרטון הבא השיר "פרח בגני" של זוהר ארגוב זכה במקום הראשון בתחרות.
היום, זמר שרוצה להתפרסם ולהצליח בעולם המוסיקה כנראה יפנה בשלב מסוים אל עולם תוכניות הריאליטי-שירה. לאחר שישתתף בריאליטי ויגיע לשלבים האחרונים, התוכנית תסתיים, הזמר יצטרך לנצל את 15 דקות התהילה שלו ויוציא שיר שכנראה יתפרסם ברדיו.
המסקנה היא שבעבר דרך הפריצה הייתה תחנות הרדיו והלהקות הצבאיות, והיום דרך הפריצה היא הריאליטי ומי שמשתתף בריאליטי הוא זה שיושמע בתחנות הרדיו, יזכה לפריצת השנה ושיר השנה. אם בעבר(בתקופה שבה התקשורת הייתה מיינסטרים) הרדיו השפיע על עולם המוסיקה, היום(בעידן הטכנולוגי) אלה תוכניות הריאליטי שמשפיעות על הרדיו ועל עולם המוסיקה.
בקטע הבא, בדקה 30 ,מתוך התוכנית "איזה צחוק" של אבי נוסבאום, מוצגת סאטירה על ההדרה של הזמר הים תיכוני בתחנות הרדיו בעבר. הסאטירה מציגה את היום לעומת אז. בסרטון ישנה תחנת רדיו(כביכול חיקוי של תוכנית הרדיו של השדרן אליקו) שמושמעים בה רק זמרים ששם משפחתם הוא "פרץ". אנחנו מקבלים הצצה ליום העצמאות וליום הזכרון ברדיו. כאשר מגיע יום הזכרון, כל הזמרים האשכנזים ששרים בסגנון הזמר העברי מגיעים לרדיו ובמילות השיר שלהם מבינים את המהפך שחל מאז:"ובליבות נהגים,זה מוזר, "מה קורה לי ברדיו?מי שר?", בלי דרבוקה וסלסולים, בלי חדד, עפיה או סרנגה". גם הדמות של חווה אלברשטיין שרה:"מחר אני אהיה כה רחוקה, לא ישדרו אותי. מי ששמע היום- מחר יאמר ביאסת אותי.. זה שאהב אותי ישוב לקובי פרץ ואישתאר והוא יגיד: הביט שלך לא בא לי טוב בפיק אפ בר" ואז כולם שרים: "אנחנו רק פה ליום הזכרון, מחר נחזור אל הארכיון" ולסיום על צלילי השיר "מה אברך" -רבקה זוהר שרה- "אלוהים,אלוהים,אלוהים, רק תן לי לשיר עוד כמה רגעים".
כלומר, הסאטירה היא ש"הגלגל הסתובב" והיום זה טבעי שמוסיקה מזרחית משודרת ואילו המוסיקה הלא מזרחית ששלטה אז פתאום "אורחת" ברדיו. בניגוד לעבר שבו זמרי המוסיקה המזרחית כונו זמרי הקסטות והודרו מתחנות הרדיו.
איזה צחוק עם אבי נוסבאום עונה 1 פרק 15 | לצפייה ישירה | makoTV
מדי שבוע אבי נוסבאום מארח קומיקאי לשיחה מצחיקה, ולצפייה ב - VOD מיוחד שהוכן עבורו, עם מיטב הקטעים של האורח, וקטעים של קומיקאים שהוא אוהב במיוחד. אורח: אבי נוסבאום | makoTV
אני מאמינה שעולם המוסיקה צריך להיות נקי מאפליות וכי לכל אחד מגיעה הזדמנות להשמיע את המוסיקה שלו. המדינה שלנו יש ריבוי תרבויות ואני תומכת בגישת הרב תרבותיות. כלומר אני סבורה שצריך לאפשר ביטוי לכל סגנונות המוסיקה. לכן אני סבורה שכניסת תוכניות הריאליטי אל חיינו בהחלט מהווה יתרון עבור זמרים. כיוון שהריאליטי מעניק הזדמנות שווה עבור כל מתמודד בלי קשר למוצאו, הסגנון המוסיקה שלו או מאיזו עיר הוא מגיע.
בריאליטי באים לידי כל סגנונות המוסיקה- פופ,רוק,מוסיקה מזרחית,ים תיכונית,רגאיי,לועזית. אם פעם זמרי מוסיקה ים תיכונית לא היו מושמעים ברדיו, היום הם הפיינליסטים וזוכי תוכניות הריאליטי וזה הפך לדבר טבעי בהשוואה לפעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה