סובייקטיביות היא התבוננות מזווית ראייה מסוימת, אישית, שאינה מתבססת רק על העובדות אלא על מחשבות, רגשות ותחושות הקשורות לסובייקט, לפרט. את הסובייקטיביות נהוג להנגיד לאובייקטיביות.
הסובייקטיביים טוענים כי לא ניתן להתעלם מעולמו הפנימי של הסובייקט, וכי גם לרגשותיו ולהסתכלותו הייחודית האישית יש חשיבות מכרעת בהסתכלות על העולם. סובייקטיביות קיצונית עשויה לטעון כי אין דבר כזה "עובדות" שנכונות באופן בלתי תלוי, אלא הכול תלוי בצורת הראייה של המתבונן.
המושגים "אובייקטיביות" ו"סובייקטיביות" מתחברים לדילמה שלי מפני שאפשר לענות עליה מגישה אוביקטיבית ומגישה סובייקטיבית. הדילמה שלי היא האם הריאליטי הוא פלטפורמה רדודה לצורכי רייטינג או מקפצה אל עולם המוסיקה עבור זמרים אנונימיים. התשובה הסובייקטיבית של צופה שקוטל את הריאליטי או של זמר שמתנגד להתחיל את דרכו בריאליטי יאמרו שהריאליטי מזוייף, לא משקף את האמת, שהכל נשלט על ידי מפיקי התוכנית לטובת רייטינג ושכל המתמודדים הם "בובה על חוט" שישכחו ברגע שהתוכנית תסתיים. אך התשובה האובייקטיבית תתבסס על העובדות והעובדות הן שהרבה משתתפי ריאליטי כן הצליחו להפוך לשמות גדולים במוסיקה הישראלית והם עבדו קשה ולא נשכחו אחרי 15 דקות התהילה(לדוגמא: עידן עמדי, רוני דלומי, הראל סקעת). כמו כן לריאליטי יש יתרון גדול מאוד בהשוואה לדרכי הפריצה של זמרים בעבר. בשנות ה70 זמרים התחיל בתחנות הרדיו ובלהקות צבאיות. תחנות הרדיו אז שידרו בעיקר מוסיקת פופ וזמר עברי וכמעט ולא שידרו מוסיקה מזרחית. הריאליטי היום נותן ביטוי לכל סגנונות המוסיקה וביטוי רחב הרבה יותר מבעבר לסגנון הזמר המזרחי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה